חדשות

בהר"י מתנגדים להעברת ההתמחות בפסיכיאטריה מבתיה"ח לקופות

במשרד הבריאות שוקלים להעביר את ההתמחות בפסיכיאטריה ממרכזי בריאות הנפש לקהילה | יו"ר ועדת הבחינות להתמחות בפסיכיאטריה: "על המתמחים להיחשף לכל ספקטרום הפסיכיאטריה - מסלול הכשרה הפוך יפגע באיכות המטפלים"

ד"ר שמואל הירשמן, , יו"ר פורום מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים ויו"ר ועדת הבחינות להתמחות בפסיכיאטריה בהר"י. "האיכות חייבת להיות לפני הכל". צילום: דוברות מרכז לבריאות הנפש השרון

מצוקת כוח האדם בתחום בריאות הנפש מובילה להצעות חדשות ביחס לדרכים להתגבר על הקושי. בין השאר, כחלק ממגמה עולמית, הנטייה היא להעביר ככל שניתן טיפול פסיכיאטרי לקהילה. תכנית שנשקלת בימים אלה במשרד הבריאות עוסקת בהתמחות בפסיכיאטריה, כך שהמתמחים יעברו התמחות בקופות החולים ובסיומה יחלו לעבוד במרפאות הקהילה.

ד"ר שמואל הירשמן, יו"ר פורום מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים ויו"ר ועדת הבחינות להתמחות בפסיכיאטריה מטעם המועצה המדעית של הר"י, אמר לדוקטורס אונלי כי עקרונית מדובר ברעיון טוב אך חייבים להקפיד שההכשרה תהיה ראויה. "גם בפסיכיאטריה – האיכות חייבת להיות לפני הכל. במועצה המדעית סבורים שכמו שברפואת משפחה חלק גדול מהלימודים נעשה בבתי החולים, קל וחומר שזה צריך לקרות בפסיכיאטריה".

לדבר ד"ר הירשמן, "חשוב שהמתמחה בפסיכיאטריה ייחשף למסה קריטית של מומחים שמהם ילמד. היום, הטיפולים המתקדמים בפסיכיאטריה נמצאים במרכזים לבריאות הנפש ובבתי החולים והם כוללים בירורים אבחנתיים לעומק, כמו הדמיה מוחית, טיפולים ביולוגיים כמו קטמין, TMS, השתלת קוצב לעצב הואגוס, פסיכדליה ותרופות בניטור".

הכשרת פסיכיאטרים חייבת לכלול חשיפה למגוון מומחים בתחומי התמקצעות ספציפיים כמו: טראומה, דיכאון, פסיכוזה, פסיכוגריאטריה, הפרעות אכילה וכו׳. המתמחה חייב להיחשף לפסיכופתולוגיות הקשות, מסביר ד"ר הירשמן. "אי אפשר לקחת אחריות על טיפולים מסובכים במרפאה לבד בלי להיות מיומן בהם ולכן, מתמחים צריכים להיחשף לכל הספקטרום של הפסיכיאטריה כדי להיות מספיק מיומנים וזה, לטעמנו, לא יכול לקרות בהתמחות שרובה נעשית בקהילה".

ד"ר הירשמן מציין כי מדובר בעניין עקרוני: "ההכשרה צריכה לכסות את המצבים היותר מורכבים, אלה שמטופלים במרכזים לבריאות הנפש. גם היום, כל פסיכיאטר עובד שנה במרפאה כחלק מההכשרה, אבל זה רק שנה מתוך 4.5 שנים. קודם כל עובדים במרכזים שבהם מטפלים במקרים היותר מורכבים ולא הפוך.

"יש צורך בהכשרה שתכלול עושר של מחלקות מומחים ותחומי התמחות שאין רואים במרפאה וזה מאוד משמעותי ועקרוני בעינינו. חשוב לנו שמתמחים יתמחו במקום שבו יש מרכז כובד קריטי של מומחים. אם מדובר במרפאה בקהילה, כמות החשיפה היומיומית לפסיכיאטרים מלמדים תהיה בהגדרה מצומצמת לעומת הנעשה היום".

ד"ר הירשמן מבקש להדגיש: "אין לנו בעיה שיגדילו את כמות המתמחים ולאחר מכן בסיום ההתמחות הם יעבדו בקהילה, בקופות, אך לא להפך. כל מי שעובד היום בקהילה הוכשר במרכזים ובבתי החולים ולא התקשה להשתלב בקהילה ולא בעבודת הצוות הקהילתית עם צוותים שרובם אינם רופאים,  אולם אני לא רואה מסלול הפוך. גם ברפואת משפחה מהלך ההכשרה העיקרי הוא בבית חולים. המתמחה ברפואת המשפחה עושה בעצם רק שנה מתוך ארבע שנים במרפאה, כתפקיד מקביל לרופא משפחה. החלק הכי גדול בהתמחות היא בבית חולים.

"הכשרת פסיכיאטרים צריכה להכינם לעבוד בכל הפריסה - אשפוז, קהילה ושיקום. לכן, עיקר ההכשרה בפסיכיאטריה כמו אצל רופא המשפחה, חייבת להתקיים בבתי החולים עם התאמות עדכניות למרכיב הקהילה", הוא מסכם.

נושאים קשורים:  התמחות בפסיכיאטריה,  חדשות,  הכשרה רפואית,  ד"ר שמואל הירשמן,  הר"י,  משרד הבריאות
תגובות
אנונימי/ת
04.02.2024, 13:23

להתמחות בפסיכיאטריה, שרובה המוחלט נעשה בין כותלי בתי החולים הפסיכיאטרים - ובייחוד במחלקות סגורות - מגרעות רבות.
אחת הבולטות שבהם היא הפנמת יחסי מטפל-מטופל פתולוגית, על רקע תרבות ארגונית ברוטלית וטוטליטרית. מתמחים שמתעצבים באקלים זה מפתחים גישה קלינית לכל מטופל שיראו בעתיד כאילו הוא מטופל פסיכוטי שאושפז בכפיה במחלקה סגורה. זהו נזק חמור לכלל המטופלים הפסיכיאטריים בישראל, שפחות מאחוז מהם הוא כזה שמתאשפז בכפיה. למרבה הצער, קשה לעקור גישה זו, שמשתרשת עמוק בלבם של מתמחים רבים.
חבל שהר״י מיישרת אוטומטית קו עם הקרטל המצומצם של מנהלי בתי החולים, שלרוב מונעים באופן בלתי-נמנע מהאינטרס המצומצם של בתי החולים. האינטרס של המתמחים לפסיכיאטריה, המטופלים ועתיד הפסיכיאטריה הוא מחוץ לבתי החולים הפסיכיאטריים.
עם זאת, ברור, שבמצב הנוכחי, הפסיכיאטריה בקהילה בישראל אינה ערוכה להכשיר מתמחים. תנאי הכרחי למעבר ההתמחות בקהילה הוא גיוס מקדים של כוח אדם בכיר בעל ידע, גישה ויכולת להדריך מתמחים בקהילה.
לאור המצב הכלכלי של הקופות, ותת-ההשקעה בפסיכיאטריה על ידן באופן כללי, סבירות נמוכה מאוד שהדבר ייעשה בסטנדרט הולם, שיביא יותר תועלת מנזק.

אנונימי/ת
04.02.2024, 13:40

איך אפשר לסמוך על קופות החולים, ששדדו לאור יום ובלי בושה כספים שיועדו ספציפית לפסיכיאטריה בקהילה, להכשיר מתמחים בפסיכיאטריה?
חלק מהקופות - והכללית בראשן - מדירה את הפסיכיאטריה ממרפאותיה.
למה אי-אפשר למצוא מומחה פסיכיאטרי, שיושב במרפאות הכללית לצד רופא ילדים, רופא משפחה, אורתופד וקרדיולוג?
רוצים להביא את ההתמחות בפסיכיאטריה לקהילה?
קודם כל תכניסו את הפסיכיאטריה לקהילה באופן שיוויוני להתמחויות אחרות

שלום רב, מר אנונימי. מעניין על סמך מה אתה מבסס את התזה שלך לגבי "היחס" הנרכש למטופלים, כלשונך? ומדוע הנחת היסוד שלך לגבי היחס השלילי אל הצטופל הסובל ממצב פסיכוטי??? אם תבחר לחשוף את זהותך, אתה מוזמן לבקר ואולי אף לבוא להשתלם באחת מהמחלקות שאודותיהן ואודות המאושפזים בהן גיבשת דעתך המוצקה והשלילית.
לטעמי - הנחות היסוד שלך שגויות. מוזמן.

אנונימי/ת
06.02.2024, 11:49

ד"ר נכבד, לא כל מי שחושב אחרת ממך הוא עם פחות ניסיון או ידע משלך.
אם יש לך טענה עניינית שסותרת את דברי האנונימי - בבקשה, הצג אותה. אם לא, לפחות תכבד את העמדה.
ההזמנה שלך למר אנונימי, לבוא "להשתלם" אצלך משדרת עליונות והתנשאות, ודווקא מחזקת את הטענה בנוגע לעמדה הפתולוגית שצומחת לעיתים בין כתלי המחלקות הסגורות.
והאם יכול להיות שאתה מאלה שעובדים בבית חולים פסיכיאטרי? ואולי גם נתון זה מחזק את הטענה של האנונימי בנוגע לקרטל בתי החולים והאינטרסים שלהם?

05.02.2024, 21:28

אולי ההתמחות בפסיכיאטריה צריכה להתחלק התמחות אחת לקהילה, התמחות לבתי החולים, והתמחות משולבת

אנונימי/ת
05.02.2024, 23:03

לא רוצה להיות קטנוני, אבל שלא כמו שתואר בכתבה, התמחות ברפואת משפחה מתבצעת ברובה במרפאות הקהילה, בשני שלבים. מרפאת שלב א' במשך 18 חודשים ומרפאת שלב ב' במשך שנה. שאר ההתמחות אכן מתבצעת בבתי החולים.
השאלה הנשאלת היא היכן מרכז הכובד של המקצוע כעת, שכן אם מרבית המטופלים והמטפלים ממילא עובדים בקהילה, יתכן שיש הגיון מאחורי המהלך.

אנונימי/ת
12.02.2024, 21:04

מה שקורה היום זה שההתמחות בקושי מכינה לעבודה בקהילה, שהיא די שונה מעבודה בבית חולים וזה למרות שעיקר הצורך הטיפולי בקהילה. גם המקרים הטיפוליים במרפאה בבית חולים ברובם שונים מהמצבים שפוגשים בקהילה. אין הגיון מקצועי או רפואי בהכשרה שכולה נעשית בבית חולים, מלבד לכוח העבודה הנוסף שבתי החולים זוכים לו יחד עם דיונים אקדמים וכמובן שאפשר ורצוי לשפר את המערך הקהילתי בכיוון הזה. לקהילה מגיעים מרבית המטופלים, במקרים רבים ניתן לטפל ולמנוע הדרדרות והגעה לטיפול אינטנסיבי יותר. מקווה מאוד שיתפקחו, ישפרו את אפשרויות מסלולי ההכשרה וירחיבו תקינה למתמחים בכל מערכי בריאות הנפש ובפרט פסיכיאטריה של הילד והמתבגר.

אכן יש לשלב התמחות בין הקהילה לביה"ח. כדאי לזכור שיש במחלקות גם יתרונות - עבודת הצוות מתבצעת פעמים רבות יחד ובו זמנית, כך מתאפשר למתמחה לראות גישות של רופאים שונים וגם ללמוד מבעלי מקצועות נוספים - סיעוד, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגים, עו"ס . העבודה במרפאות כמובן שאינה חשובה פחות אך היא עבודת צוות במובן אחר, המטופל בד"כ מקבל בכל פעם טיפול מאיש צוות אחר ויש הזדמנויות מעטות בלבד לראות מטופלים יחד עם מטפלים בעלי ניסיון. מסיבה זו במקצועות הרפואה השונים מתחילים את ההתמחות במחלקות. כך צוברים ניסיון , מיומנויות קליניות, ביטחון ומקבלים פידבק. בהמשך נכנסים לעבודה במרפאה שהיא מרכיב מהותי כחלק מתוכנית ההתמחות. יתרון נוסף של עבודה במחלקה הוא לראות את המטופל לא רק בחדר הטיפולים ולהבחין בשינויים ברזולוציה יומית. המגיבים המכלילים את המטופלים במחלקות בתור כאלה שבהכרח מאושפזים בכפייה\ כרוניים וכד' תורמים לסטיגמה השלילית על מתמודדי הנפש.